תשומת לב יתרה – העסקת יתר
בתפיסת העולם של הילד הוא אהוב וחשוב ומשמעותי רק אם כל הזמן שמים לב אליו. זה ילד שכל הזמן צריך שיתעסקו איתו (העסקת יתר – הילד כל הזמן מפעיל את ההורה פיזית), הוא חייב להיות במרכז ושיתייחסו אליו (הילד כל הזמן מפעיל את ההורה רגשית). מיקוד השליטה של הילד חיצוני – הוא כל הזמן תלוי בתשומת הלב החיצונית (שהוא מקבל מההורים,מהגננת, מהמורה, מהסבתות וכד’). הוא כמו נרקומן של מנות תשומת לב. הוא דורש את המנה שלו ואז יש הפוגה ואז הוא שוב דורש תשומת לב. כדי להגיע לסיפוק עצמי הוא צריך כל הזמן להגדיל את מנת הסם. אז דווקא ברגע שאמא מדברת עם אבא / בטלפון / עסוקה במשהו, הילד חייב שהיא תבוא איתו לחדר…
כאשר מיקוד השליטה הוא פנימי – יש לילד מספיק ביטחון עצמי, עמדה וערכים. גם אז הוא מתחזק מפידבקים של הסביבה, אבל הוא לא תלוי בהם!!
חלוקה ל-4 סוגים:
תשומת לב אקטיבית חיובית – הילד המקסים שמתנדב לעשות הכל ותמיד מאוד עוזר…
תשומת לב אקטיבית הרסנית – ילדים שמסוכנים לעצמם ולסביבה. (רץ לתוך הכביש, עומד על שפת הבריכה, תוקע מסרגה בשקע, מטפס למקומות מסוכנים, למשל – הילד בן השנתיים מהמשפחה שהתנדבה למרכז ייעוץ).
תשומת לב פאסיבית בונה – “הביישנים”, השקטים, ילדים שלא יעשו שום דבר מיוזמתם. הם יחכו עד שיגידו להם מה צריך לעשות ואז יצייתו מייד. למעשה הם כל הזמן מפעילים את ההורים בזה שההורה צריך לנהל אותם, הם מחכים שיגידו להם…לך תכין שיעורים, בוא לאכול, תיכנס למקלחת…תתלבש…
ואם אמא לא אומרת לי מה לעשות – אולי היא כבר לא אוהבת אותי…
תשומת לב פאסיבית הרסנית – הילד המדוכא, שאף פעם לא הולך לו, הוא תמיד שוכח, הוא מסכן, כל הזמן עושים לו, מרביצים לו, לוקחים לו… ילד שקלט שנורא אוהבים אותו והוא משמעותי כשהוא מסכן, אז כל הזמן הוא יוצר התעסקות סביב המסכנות שלו. אלה הילדים שמפתחים הפרעות אכילה למשל…
כשאני מתבכיין אמא שמה לב אליי…במקרה כזה אם אמא תקפיד לתת לילד תשומת לב ולתת לו חיזוקים דווקא כשהוא לא מתבכיין, הוא לא יהיה זקוק לזה יותר. תמיד להתעלם מהשלילי ולחזק את החיובי!
את תשומת הלב האקטיבית חיובית ואת הפאסיבית הרסנית מפספסים הרבה פעמים, כי לא נראה לנו הגיוני שזה בעיה של תשומת לב יתרה. ולכן אני מפרטת את ארבעת הסוגים. קל יותר לצאת ממעגל של תשומת לב יתרה מאשר ממאבקי כוח.
ילד בריא בנפשו הוא ילד שהוא גם וגם וגם…לפעמים הוא נוהג בדרך אחת ולפעמים באחרת. התנהגות סתגלנית בהתאם לסיטואציה, ולא רק דפוס אחד כל הזמן.
תזכרו שהמטרה של הילד שדורש תשומת לב יתרה היא חיובית – הוא רוצה להרגיש שייך, משמעותי ואהוב, אבל התנאי שלו צר מדי: “רק אםכל הזמן מתייחסים אליי ואני במרכז זה אומר שאוהבים אותי”. ילד כזה הוא ילד בודד ואומלל שלא פנוי למשימות החיים, כי הוא כל הזמן עסוק בבדיקות האם רואים אותי / אוהבים אותי או לא.
סיכמה וערכה מקורס הורות: מיה צור
