Blog Layout

תשומת לב יתרה – העסקת יתר

שריי גלב

בתפיסת העולם של הילד הוא אהוב וחשוב ומשמעותי רק אם כל הזמן שמים לב אליו. זה ילד שכל הזמן צריך שיתעסקו איתו (העסקת יתר – הילד כל הזמן מפעיל את ההורה פיזית), הוא חייב להיות במרכז ושיתייחסו אליו (הילד כל הזמן מפעיל את ההורה רגשית). מיקוד השליטה של הילד חיצוני – הוא כל הזמן תלוי בתשומת הלב החיצונית (שהוא מקבל מההורים,מהגננת, מהמורה, מהסבתות וכד’). הוא כמו נרקומן של מנות תשומת לב. הוא דורש את המנה שלו ואז יש הפוגה ואז הוא שוב דורש תשומת לב. כדי להגיע לסיפוק עצמי הוא צריך כל הזמן להגדיל את מנת הסם. אז דווקא ברגע שאמא מדברת עם אבא / בטלפון / עסוקה במשהו, הילד חייב שהיא תבוא איתו לחדר…


כאשר מיקוד השליטה הוא פנימי – יש לילד מספיק ביטחון עצמי, עמדה וערכים. גם אז הוא מתחזק מפידבקים של הסביבה, אבל הוא לא תלוי בהם!!


חלוקה ל-4 סוגים:


תשומת לב אקטיבית חיובית – הילד המקסים שמתנדב לעשות הכל ותמיד מאוד עוזר…


תשומת לב אקטיבית הרסנית – ילדים שמסוכנים לעצמם ולסביבה. (רץ לתוך הכביש, עומד על שפת הבריכה, תוקע מסרגה בשקע, מטפס למקומות מסוכנים, למשל – הילד בן השנתיים מהמשפחה שהתנדבה למרכז ייעוץ).


תשומת לב פאסיבית בונה – “הביישנים”, השקטים, ילדים שלא יעשו שום דבר מיוזמתם. הם יחכו עד שיגידו להם מה צריך לעשות ואז יצייתו מייד. למעשה הם כל הזמן מפעילים את ההורים בזה שההורה צריך לנהל אותם, הם מחכים שיגידו להם…לך תכין שיעורים, בוא לאכול, תיכנס למקלחת…תתלבש…


ואם אמא לא אומרת לי מה לעשות – אולי היא כבר לא אוהבת אותי…


תשומת לב פאסיבית הרסנית – הילד המדוכא, שאף פעם לא הולך לו, הוא תמיד שוכח, הוא מסכן, כל הזמן עושים לו, מרביצים לו, לוקחים לו… ילד שקלט שנורא אוהבים אותו והוא משמעותי כשהוא מסכן, אז כל הזמן הוא יוצר התעסקות סביב המסכנות שלו. אלה הילדים שמפתחים הפרעות אכילה למשל…


כשאני מתבכיין אמא שמה לב אליי…במקרה כזה אם אמא תקפיד לתת לילד תשומת לב ולתת לו חיזוקים דווקא כשהוא לא מתבכיין, הוא לא יהיה זקוק לזה יותר. תמיד להתעלם מהשלילי ולחזק את החיובי!


את תשומת הלב האקטיבית חיובית ואת הפאסיבית הרסנית מפספסים הרבה פעמים, כי לא נראה לנו הגיוני שזה בעיה של תשומת לב יתרה. ולכן אני מפרטת את ארבעת הסוגים. קל יותר לצאת ממעגל של תשומת לב יתרה מאשר ממאבקי כוח.


ילד בריא בנפשו הוא ילד שהוא גם וגם וגם…לפעמים הוא נוהג בדרך אחת ולפעמים באחרת. התנהגות סתגלנית בהתאם לסיטואציה, ולא רק דפוס אחד כל הזמן.


תזכרו שהמטרה של הילד שדורש תשומת לב יתרה היא חיובית – הוא רוצה להרגיש שייך, משמעותי ואהוב, אבל התנאי שלו צר מדי: “רק אםכל הזמן מתייחסים אליי ואני במרכז זה אומר שאוהבים אותי”. ילד כזה הוא ילד בודד ואומלל שלא פנוי למשימות החיים, כי הוא כל הזמן עסוק בבדיקות האם רואים אותי / אוהבים אותי או לא.



סיכמה וערכה מקורס הורות: מיה צור

By שריי גלב 24 Feb, 2022
כעס= כאן עושים סדר כעס אנחנו אומרים ולא מתנהגים . לכן ברוח ניהול הכעסים: השאיפה- לנהל את הכעס ולא שהכעס ינהל אותי! אז מה עושים: לקיחת פסק זמן- כדי לברר מה באמת עומד מאחורי הכעס שלנו. מיקוד הכעס- חשוב שנמקד את הכעס להתנהגות ועובדות ולא נעבור להכללות ולעבר- ” תמיד” “אף פעם”. ונמנע מעלבונות ומהגזמות. תמיד נפתח בחיובי- ונמשיך בשפת “האני”. “אני מעריכה את .. . קשה לי עם…אני כועסת מאד על” למצוא את הזמן המתאים - לא סמוך מדי להתרחשות כשהכל עוד טעון, ולא בעיתוי רחוק מדי, כשזה כבר לא רלוונטי ופרטים נשכחו. מסר האני: “כשהגעתי הביתה וראיתי את הבלגן, כעסתי ונפגעתי נורא.” ולא – ” אתה ממש חסר אחריות ובלגניסט”. נשאיר מקום לתיקון ותקווה: ע”י כך שנאמר את צרכנו ורצוננו, ולא רק את מה שאנחנו לא מרוצים ממנו. נמנע ככל האפשר מלבקר על דברים שאין אפשרות לשנותם . למשל: ” אתה כזה מסורבל” לילד איטי, ” אתה לא יכול לדבר ברור” לילד מגמגם. ” תשב כבר בשקט” לילד היפראקטיבי” …..
By שריי גלב 24 Feb, 2022
כמה טיפים לגבי פרידה מהילדים לפני נסיעות ארוכות, או הורים שטסים הרבה לחו”ל במסגרת עבודה…לילדים עד גיל 3 אין תפיסה של מימד הזמן. כדי להמחיש לילד מתי אבא חוזר אפשר להשתמש במדבקות, למשל אבא נוסע לשבוע, נותן לילד 7 מדבקות ואומר לו “כל יום תדביק פה מדבקה אחת, וביום שיגמרו המדבקות אבא יחזור הביתה”. אם זו נסיעה לחו”ל או מילואים ולא מתאפשר להורים לדבר עם הילד, מכינים מראש קלטת וידאו לכל יום, ובה מצלמים ההורים את עצמם מקריאים סיפור לפני השינה, ומדברים לילד, אומרים לו שאוהבים אותו, מציינים דברים יוצאי דופן (למשל אם זה נופל על חג או משהו שיודעים שקורה באותו יום). כשההורים מדברים אל הילד מתוך הטלוויזיה הילד שומע את הקול שלהם ורואה אותם וחש שהם נמצאים איתו. יש ילדים שמאוד עוזר להם להסתובב עם תמונה של ההורה. מספיק זמן לפני הנסיעה מכינים את הילד מראש (לא ברגע האחרון) “אמא ואבא נוסעים לחופשה ואתם תישארו עם סבתא רחל”. שהילדים יהיו שותפים לכל התהליך, ידעו בדיוק מה הולך לקרות. אם האופציה קיימת אפשר לשאול אותם מה הם מעדיפים, שסבתא תבוא לישון איתם בבית או ללכת לישון אצל סבתא. אפשר לשאול אותם מה הם היו רוצים כדי שיהיה להם נורא כיף…(שסבתא תראה להם כל ערב קלטת מסוימת, או תקרא סיפור, או תכין אוכל מסוים שהם אוהבים…) לשאול אותם מה נחוץ להם? (לקחת איתם את הדובי והחיתולי). תמיד עדיף שהילדים יישארו ביחד ולא יתפצלו, וכן, לשמור על שגרת סדר היום (הגן / הביה”ס) במידת האפשר. ילד שלהוריו אין בעיה עם הפרידה, לא יתרגש מזה. לעומת זאת לילד שהפרידה מאוד קשה לאמא…והיא דואגת ולחוצה – יהיה מאוד קשה.  סיכמה וערכה מקורס הורות: מיה צור
More Posts
Share by: